דיכאון - מחלה או הזדמנות לשינוי ?
משנה לשנה, יותר ויותר אנשים מצטרפים למעגל "לוקחי התרופות נגד חרדות ודיכאון". מי שבוחר לא, משתמש לעיתים בשיטות אחרות כדי להכהות את הבעיה, שנחשבת כמחלה מס' אחת בעולם, פחות ופחות מסתירים את העובדה שחלקנו, הלא קטן במיוחד, סובלים מתופעות כאלה ואחרות במינון כזה או אחר של ייאוש, חרדה או תחושת ריקנות בחיים. מלבד העובדה שמדובר ב "טרנד מקובל", עצרתם פעם לשאול מדוע זה כך? מדוע דווקא בעידן שלנו, שבו אדם יכול להשיג לעצמו, בעמלו, את הכל וגם מי שכבר הגשים את שאיפותיו לבית, משפחה, קריירה, חברים ושתי נסיעות לחו"ל בשנה, עדיין מרגיש שאין בזה טעם ? אנחנו עדים לתופעה בעולם, שאותם אלה, שכביכול נמצאים בפסגה כמו שחקני הוליווד, זמרים ומפורסמים אחרים, יש להם נטייה גדולה יותר לצרוך סמים, אלכוהול או תרופות נוגדות דיכאון, ושיעור ההתאבדות בחוגים אלו גבוה מאשר במקומות אחרים, שם רמת המחייה לא נמצאת בשיאה. למה, כשיש לעולם להציע לנו את כל תענוגות החיים, כשהפוטנציאל לחיות טוב גבוה במיוחד, דווקא היום התחושה הפנימית שמתעוררת באדם הפוכה - יש לי הכל, אבל אין לי בזה כלום. רכשתי, עשיתי, השגתי אבל אין בזה טעם יותר, וכל מה מה שאני רוצה זה לברוח, לשכוח ולהתמכר לתענוג רגעי רק כדי לא להרגיש שהחיים ריקים מתוכן. הרגשת הריקנות מתעוררת לעיתים באדם, אם הוא כנה עם עצמו, כשהוא מגיע להכרה שכל חייו הוא רדוף אחרי הרצונות שלו ואיך למלא אותם בצורה הטובה ביותר ומהר, אבל בסופו של דבר התענוג בהם נעלם וההנאה חולפת מעצמה. אז אם אנחנו חיים 80-90 שנים בריצה אחרי תענוג, מילוי ואושר, שבסופו של דבר נגמרים, בשביל מה כל זה? מה התועלת, אם הכל בר חלוף וסופו להסתיים? אם אנחנו נולדים, גדלים, ולבסוף מתים, אז מה הטעם בחיים ?
שאלה כזאת, אם מתעוררת באדם והוא אינו מוצא לה תשובה בעולם הזה, מובילה אותו לצומת דרכים: או שיבלה את שארית חייו במצב "טייס אוטומטי" להרדים את השאלה, להשלים אם תחושת הריקנות כי אין מענה, הפיתרון לא נראה באופק והזמן רץ לרעתו... או שינצל את הנקודה החשובה הזאת, נקודת הייאוש, שתדחוף אותו לחפש משהו אחר, משהו מעבר. רוב האנשים מעדיפים באופציה הראשונה, איך לכבות את השאלה ע"י התמכרויות שונות או פנייה לדתות קיצוניות, איך להעביר את החיים על מסלולם הרגיל נעים בין חרדה לשמחה קצרה, בין ייאוש ודיכאון קל לתקווה שמשהו עוד ינצנץ מרחוק.
אך אותם אלה, שלא מתפשרים, לא מוכנים להיסחף עם הרוב, אלא דורשים תשובות, יגיעו לחכמת הקבלה. שיטת הקבלה מספקת כלים ויכולת לעלות בהכרה למקום שבו מתגלות הסיבות להכל. מי שמוכן לברר את האמת, לאחוז בשני העולמות: האחד העולם שבו הוא מתקיים היום כמו שהוא מכיר והעולם העליון, היכן שנמצאות הסיבות, הכוחות שמנהלים את המציאות שבה הוא חי, ימצא ביניהם את התשובה לשאלה הפנימית על מהות החיים. הרגשת הייאוש לא באה כדי שנתייאש, אלא כדי שנחפש, כדי שנעשה חשבון חדש כלפי מה נכון ומה לא, מהי האמת ומהו השקר. נכון, שלחקור לעומקה של האמת דורש אומץ ומאמץ ורוב האנשים יעדיפו לחיות בשקר המתוק, בצורת החיים הנפסדת כמו שהם מכירים אותה, כי אם אין תענוג באמת אנחנו נפנה ליהנות מהשקר, כך חינכו אותנו מלידה ואין לנו בזה בחירה. אבל מי שלא, יוכל להתעלות לצורת קיום חדשה ולהגיע ליהנות מהאמת שפורסת לפניו חכמת הקבלה.
אולי יעניין אותך גם
