מחוברים למציאות החדשה
כל יום שעובר, נראה שהמציאות הולכת ומקשה עלינו. ואם להסתכל אחורה, על כל הניסיונות שלנו לשפר את מצב, מסתמנת מגמה לא מעודדת במיוחד- שום דבר שאנחנו עושים, לא באמת עוזר. ולא משנה מי ראש הממשלה, מי ינצח באירוויזיון, אם יש איחוד אירופאי או לא, העולם נעשה מקום אכזרי וכאוטי, שכמעט בלתי נסבל להתקיים בו.
יכול להיות שאתם מסכימים, יכול להיות שלא, אבל אם נתקרב מעט, לתוך המציאות של מדינתנו הקטנטונת, בטח תרגישו ישר במה מדובר. במהלך כל ההיסטוריה של עם ישראל, פקדו אותנו לא מעט צרות, בלשון המעטה, והמצב הולך ומחמיר עם חלוף השנים. צרות מבית ומחוץ, פילוג ושנאה בין דתיים לחילוניים, בין ימין ושמאל, ואויבים שמסביבנו שרק רוצים להשמיד אותנו, או לפחות לסלק אותנו מאדמתנו. מדינה כל כך קטנה, שעושה כל כך הרבה צרות. כל החלטה באו"ם נגדנו, העולם לא סובל אותנו ואנחנו לא מבינים למה, רודפים אותנו בכל מקום ולוחצים אותנו מכל צד, ואנחנו בסה"כ קוץ קטן בלב העולם. רוצים לחיות את חיינו, בארצנו המובטחת בשלום, שלווה ובטחון.
נכון, אפשר להאשים את מדיניות הממשלה, אפשר להגיד שזה בגלל מחירי הדירות, בגלל השחיתות, בגלל השכנים מעבר לגבול, או כל רעה חולה חברתית, מוסרית, גלובלית שבאופנה. ואפשר להסתכל אחרת. אם נתבונן פנימה, הדבר האמתי ש"חולה" זה הקשר בין בני האדם. חוסר היכולת שלנו להגיע לחיים טובים נובע מחוסר היכולת שלנו לקיים מערכת יחסים הדדית, כמו הטבע שבתוכו אנחנו חיים. דווקא העם שלנו, שעבר על גבו כל כך הרבה צרות, צריך כבר להבין, שרק בחיבור הנכון בינינו, קיימת האפשרות לצורת קיום חדשה. בזה יש לנו יכולת להכריע- מי שולט על מי, אנחנו על המציאות או שהיא עלינו, וההכרעה באה רק מתוך אהבה.
מתוך הניסיון אנחנו למדים, שלא באסטרטגית לחימה משוכללת אנחנו מכריעים את האויב, ולא בגלל אג'נדה מפייסת, אלא אם אנחנו מסכימים, כולנו יחד, לעלות מעל האינטרס הפרטי ולכונן בינינו קשר של ערבות ואחדות בעם. כך אנחנו יכולים לקבוע מציאות אחרת. אין לנו במי להילחם בחוץ, המלחמה שלנו היא מבפנים, לכן נשאר לנו רק להיאבק בפירוד, בשנאה, ברצון שלנו לנצל אחד את השני, אז נוכל לנצח כל אויב. זה החיבור של עם ישראל ובזה טמון כוחו. עד כמה שנזכה בזירת המאבק הפנימי, כך נזכה לשלום בכל העולם כי רק אהבה יכולה להשליט סדר, אם כל אחד יסכים לוותר על האינטרס הפרטי שלו ומעל זה נבנה יחד אינטרס משותף, לכלל המערכת האנושית שבה אנחנו מתקיימים. אולי אז, לא נצטרך לקנות מערכת יירוט טילים שתגן עלינו, אולי לא נצטרך לרוץ לבחירות כל שנתיים, אולי נוכל לבלום את האנטישמיות, ולא בכוח הזרוע, אלא רק אם נכניס את כוח החיבור לסגנון החיים שלנו, ונרצה, רק נרצה, להיות שוב כעם אחד בלב אחד ממש.
