אדם לאדם זאב?
אנחנו דואגים לחופשה המשפחתית הבאה, אנחנו דואגים לפנסיה שלנו, לבריאות שלנו, לעמוד הפייסבוק שלנו, אבל איך קרה שהפסקנו באמת לדאוג אחד לשני, לקשר בינינו? כשכל אחד מאיתנו מחפש רק להרוויח ע"ח הזולת, חי לפי הנוסחה : הקם לנצלך - השקם לנצלו. אם נסתכל על המציאות שבה אנחנו חיים, נסכים, שכל הצרות בעולם נגרמות ע"י בני אדם. לא ע"י חיות, צמחים או דוממים, אלא רק בני אדם, ביחס שלהם לאחרים. הקשרים בין אדם לזולתו הם אלה השבורים, וזה בא לידי ביטוי בכל רמות החיים: בזוגיות, בין הורים לילדים, בפילוג בתוך העם ובמלחמות בין מדינות. זהו הכוח השלילי שקיים בטבע, שגורם לנו להיות פרודים, מנצלים ושונאים. בסופו של דבר, כולנו רוצים להיות מאושרים, כולנו מבקשים רק טוב, וכך צריך להיות, אבל למה הטוב של אחד צריך להיות ע"ח האחר?
מתי הפכנו להיות "אדם לאדם זאב" ? אם כולנו שייכים למערכת גלובלית אחת, חיים על אותו כדור קשורים ברשת אנושית מורכבת ומיוחדת, תלויים אחד בשני, אז למה לא איכפת לנו יותר?
קיים במציאות כוח נוסף, כוח חיובי, שניתן להשתמש בו ולהגיע לאיזון בכל מערכות היחסים שלנו. בטבע, הכל קיים בהרמוניה, כל חלקי הבריאה קשורים באהבה, מי שחי בלהקה, בקבוצה הוא החזק השורד. אותו הדין לגבי בני אדם. אם נשכיל להשתמש בחוקי הקשר, כפי שהם מתראים בכל דרגות הטבע מסביבנו, נוכל גם בינינו לבנות חיבור ולהגיע להתקשרות נכונה ומקרבת מעל כל המחלוקות, מעל השוני והפירוד. השינוי מתחיל כשכל אחד מביא משהו מיוחד משלו, ומתוך ההבנה, שכולנו קשורים, הוא פועל בייחודיות שלו לטובת הכלל, מקבל בדיוק את מה שהוא צריך, ובשאר הזמן והכוחות דואג לאחרים. אם נדאג אחד לשני, כמו במשפחה, לכולנו יהיה טוב ולאף אחד לא יחסר כלום. זו ערבות הדדית. היא קיימת בטבע ושומרת על גלגל החיים, היא קיימת בגוף האדם, היא בהחלט אפשרית גם בקשר בינינו.
כוח החיבור בא מתוך אהבה, מתוך הסכמה של כולנו, יחד, לפעול ולממש אותו, רק כך נפתור את כל המשברים בעולם, נוכל לחיות טוב, כשאדם לאדם אדם. ואז, בתוך הקשר החדש בינינו, נגלה את סוד האושר שכולנו שואפים אליו.
