השפה היחידה שמתארת רגשות
לחכמת הקבלה יש שפה משלה. המיוחד בשפה הזו, שהיא השפה היחידה שמתארת רגשות. כדי להבין את מה שכתבו המקובלים בספריהם, אנחנו צריכים ללמוד את השפה שבה הם כתבו. אם נפתח ספר קבלה, נראה שהוא כתוב בעברית, עם רצף לוגי המתאר אירוע היסטורי או אגדה, נראה שמסופר על דברים שקשורים לעולם שלנו, אך לא כך הדבר.
כל מושג, שאנו קוראים עליו בספרי הקבלה, מצביע על כוח רוחני, שנמצא בעולם הסיבות (השורשים), בעוד אנחנו חיים בעולם התוצאות (הענפים), לכן כתבו לנו המקובלים ב-"שפת הענפים". כל אות, כל מילה, כל תיבה והגדרה, שכתובה בהם, שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים. כלומר, כשאנחנו קוראים בספרים אלו, אנחנו בעצם קוראים "כתב סתרים". בגלל שהאנושות, עד ימינו, לא ידעה מהי ההצפנה ומה בדיוק נכתב שם, לקחו האנשים את הצד החיצוני של הדברים, שזה הסיפור ההיסטורי, הלכה כזו או אחרת או את הדינים, והכילו אותם על החיים שלנו וכך פירשו אותם, שמדובר על אתיקה ומוסר או על תרבות. אך לא כך הדבר. מדובר על משהו אחר. הראשון שפרץ את מחסום הסתרים הזה, בצורה נחרצת ושיטתית, מתוך מטרה להביא את החכמה, שגלומה בתוך אותם ספרים לעם, היה הרב יהודה אשל"ג – בעל הסולם, שבין כתביו נמצא פירוש הסולם לספר הזוהר. לטענתו, אין דרך להוציא מספרים אלו, את מה שהתכוונו אותם מקובלים להעביר לנו, אלא רק בלימוד הקבלה, שבתוך הלימוד פותחים את הסוד, על מה בדיוק מדובר. לכן, רק אחרי שנלמד את "הסוד", על מה מספרים אותם מקובלים, אז הופכת התורה להיות "פשט" (פשוטה). אין אנו יכולים ללמוד על מה שכתוב שם מתוך קריאה רגילה, אלא רק לאחר שנפצח את הקוד, נבין על מה מדובר.
מהי השפה הזאת? מה המיוחד בה?
שפת הקבלה היא שפה שמתארת רגשות. שפה שמתארת מצבים פנימיים בתוך האדם, שכל אחד יכול לחוות אותם בתוכו, בדרכו לממש את עצמו. זוהי מהות "שפת השורשים והענפים". השפה הזו הוצפנה בצורת סיפור. משה לדוגמא, הצפין את השפה בסיפור היסטורי על יציאת מצרים. ויש שכתבו בצורת האגדות, כדוגמת סיפור גן-עדן.
לא סתם, הדברים נכתבו כך, גם כאן, הייתה יד מכוונת. חלק גדול מכל מערכת התיקון, שעליה אמונים המקובלים, לא היה אמור להתגלות בתקופתם. רבים מהמקובלים, ובניהם רבי שמעון בר-יוחאי, שכתב את ספר הזוהר, כתבו לדורנו, בידיעה שבזמננו, יפתח הסוד שנמצא בספרים. לכן רבים מן הספרים נגנזו ואף נעלמו כי חלק גדול מהחכמה הייתה מיועדת לדור שלנו – "הדור האחרון" כפי שכונה ע"י הרב אשל"ג ובנו, הדור שצריך להכיל את השינוי האחרון ולהגיע לגמר התיקון הכללי.
שפת הענפים, היא שפה שמדברת על יחס. היא שפה רלטיבית. המקובל שכותב בה מתאר יחס, בין המצב הנוכחי שלנו קרי "המצב המצוי" לבין המצב העתידי השלם "המצב הרצוי", שאליו אנחנו צריכים להגיע. הוא לא כותב על מאורע, לא על עצמים ולא על בני אדם, אלא על סוג של קשר. הוא מתאר לנו איזה סוג של יחס אנחנו צריכים לבנות כדי לראות איך כל המציאות מתקיימת.
כל מה שכתוב בספרי הקבלה, הוא על צורות הקשר בינינו, כדי להביא את כולנו לתכלית המיוחלת (לגמר התיקון הכללי), מצב שבו אנו חווים וחיים את החיים האמתיים, ולא כפי שאנחנו מרגישים אותם כיום.
