מה ההבדל בין קבלה לפילוסופיה?
פילוסופיה היא חכמה כללית המדברת על מהות החיים ומטרתם. היא עוקפת את הכול והכול נמצא בתוכה. מצד שני, היא מתבססת על השערות ואין בה חוקים מוחלטים אמפיריים, לכן היא לא מוגדרת כמדע. הסיבה לכך היא, שהפילוסופיה מגיעה מתוך מחקר האדם את עצמו. אם האדם חוקר את עצמו מתוך עצמו, זה לא נקרא מדע. בצורה כזו הוא לא יכול למדוד את הדברים, לא יכול לשפוט את עצמו מתוך עצמו. אדם יכול לשפוט ולחקור רק מדרגות נמוכות ממנו שהן "דומם" "צומח" וְ "חי". אנחנו יכולים לחקור את הגוף שלנו, שנמצא בדרגת "חי" , אבל לא יכולים לחקור את דרגת ה "מדבר" שבנו, לכן אנחנו לא יכולים לקבוע חוקים ברורים בכל הקשור למערכות יחסים, בחינוך ילדים, במערכות בין מדינות וכד'. אנחנו צריכים להיות בדרגה גבוהה יותר כדי לראות את החוקים האלו. לכן, בכל פעם שאנחנו מנסים לסדר את התפיסה שלנו, המחשבות והרצונות שלנו בצורה של מדע אנחנו נכשלים. אנחנו לא יכולים להסביר בצורה "מדעית" איך ליצור מערכת יחסים נכונה.
להבדיל מהפילוסופיה, חכמת הקבלה מתבססת על חוקים מוחלטים וברורים שהשיגו אותם מקובלים, שחקרו את העולם העליון. היא נקראת "חכמה" כי יש לה את כוח המחשבה, כוח הבירור. אתה עובר בעצמך את התהליך וברור לך מה המצב שבו אתה נמצא.
המחקר הרוחני הוא חוויה שכל אחד עובר בתוכו, בהכרה. הפעולה היא דידקטית, אנחנו יכולים למדוד אותה, לחזור עליה ולהגיע תמיד לאותה תוצאה.
למרות שהפעולה בי, והתוצאה בי, היא אובייקטיבית כי היא נתפסת, לא בתוכי, אלא בקשר שלי לזולת, ונמדדת ביחס למטרה שהיא חיצונית, שנקראת "בורא".
