השכל שברגש

ישנם שני בירורים באדם: "מר – מתוק" שהוא בירור גשמי, וְ "אמת ושקר" שהוא בירור בעבודה הפנימית, בירור רוחני. חשוב לדעת, שני הבירורים הם בירורים שכליים, שמתייחסים להרגשה. אם טוב לי, או רע לי, זו עובדה, לכן ההרגשה באדם היא דבר שלם, אין עליה וויכוח. זה וודאי, זה אמתי וזה מה שמורגש בי. לעיתים אני מתרגם את ההרגשה כ-"לא טובה" ולעיתים כ-"טובה" , ולעיתים אני לא מתרגם כלל ואז אני לא נמצא בבירור. ולכן, לא מתעסקים עם ההרגשה, לא מנסים לשנות אותה, אלא מתעסקים בהשכלה, בחכמה של ההרגשה, ודרך הבירור, שנקרא "כוונה", אנחנו רואים איך ההרגשה שלנו משתנה. אבל לא אנחנו משנים אותה. יש רק גורם אחד במציאות, שיכול לשנות את ההרגשה שלי –סביבה. אני לא מברר אם "טוב לי" או "רע לי", אלא מה גורם לי להרגיש טוב או רע? מה הסיבה. זהו בירור שכלי, בר בדיקה. אני יודע אם טוב לי או רע לי, ואני רוצה לברר את הסיבה, מה מביא לי את ההרגשה הזאת.

הבירור הראשון, נקרא "מר מתוק": בגלל שמר לי (חסר לי), אני מרגיש רע. בגלל שמתוק לי (יש לי) אני מרגיש טוב. הבירור השני הוא בירור "אמת ושקר": האם , כשאני פועל את האמת, טוב לי, וכשאני פועל את השקר, רע לי. לדוג' : אני רוצה להפסיק לעשן. זו אמת, זה הדבר הנכון לעשות. אבל כשאני מתחיל לפעול כך, אני מרגיש רע וקשה לי. כלומר, אני מרגיש רע כי אני פועל מצד האמת, וטוב כשאני פועל מצד השקר. אומרים המקובלים, אל לך להתייחס למצב הרגשי שלך, אלא לחפש חיות מעל העולם הזה, מעל האגו. ההרגשה שטוב לי או רע לי מהבירור של "מר מתוק", היא הרגשה בתוך האגו. ההרגשה שטוב לי או רע לי מבירור של "אמת ושקר", זו עבודה מעל האגו. עכשיו אני מברר, האם הסיבה להרגשה שלי היא מטעם האמת או מטעם האגו ? "לעלות מעל האגו" זה לעלות מעל הסיבה, שההרגשה שלי נקבעת לפי האם אני מלא או חסר.

 

במישור העולם הזה, ההרגשה שלי נקבעת לפי "מר מתוק", כלומר יש לי או אין לי את מה שאני רוצה. אם יש לי את מה שאני רוצה – טוב לי ואם אין לי – רע לי. לדג', כשאני רעב, אני אוכל, קיבלתי את מה שרציתי ולכן טוב לי. מהבירור הזה, לא מההרגשה עצמה, צריך להתרומם. וכך אני יכול לבדוק אם אני חי בתוך האגו : אם אני רוצה משהו ואין לי אותו, האם רע לי מזה? כיום, כל הרגשה אני מודד לפי מידת הקבלה שלי. כלי הקבלה שלי לא יודעים לפעול אחרת. לא רע לי, כשלזולת חסר. אני יכול להשתתף בצערו, להבין את הכאב שלו, להרגיש אליו אמפטיה, אבל אני לא באמת מרגיש שרע לי כשרע לו. הבירור הוא תמיד על ההרגשה שלי, מה אני מקבל או לא מקבל, ואחרי הבירור הזה נמשכת ההרגשה שלי. המחשבה קובעת את ההרגשה. אין לי אפשרות לצאת מהתפיסה הזו של האגו. גם השכל וגם הרגש שלי פועלים כך, אבל לא כך זה צריך להיות.

Please reload

הירשמו לקורס בחכמת הקבלה

התחילו את השינוי היום

כתבות אחרונות
Please reload

  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Social Icon
  • Odnoklassniki Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon