למה אהבה כל כך קשה להשגה?
כולנו מחפשים אהבה, רוצים לחיות בקשר טוב עם בני הזוג שלנו, להיות ביחד מאושרים, נזכרים ברגע ההתאהבות, כמה נפלא זה היה, כמה גדולה היתה האהבה בינינו, רק חיפשנו כל רגע להיות יחד, חיכינו לפגישה בקוצר רוח, חלמנו להזדקן זה לצד זה. חולפות השנים ואותה הרגשת התלהבות מתחלפת בהרגל, והיחיד ומיוחד נהיה פשרה, צצות יותר ויותר מריבות ואי הסכמה, ואולי טוב לנו יחד, אבל לא מהסיבות הנכונות, עד כדי כך, שלפעמים אנחנו מעדיפים להתרחק זה מזה וכל אחד מאיתנו נע במסלול פרטי משלו כמו שני קווים מקבילים, שאף פעם לא נפגשים.
למה כך הדבר? למה דווקא במערכות היחסים החשובות לנו ביותר, הקרובות לליבנו, מתעוררות הבעיות והמכשולים הגדולים? למה אנחנו עדים לתופעה, שיותר ויותר אנשים מעדיפים לחיות בנפרד, לא להתחייב לקשר שסופו ידוע מראש. זה לא סתם, שאחוז הגירושים הולך וגדל עם הזמן, וגם אלה שנשארים יחד בתא המשפחתי, עושים זאת לעיתים ממניעי נוחות, הפחד להישאר לבד, טובת הילדים, או גרוע מזה, רק לא להיות חלק מהסטטיסטיקה...
הסיבה לזה נובעת, מהדרך שבה אנחנו מנהלים את מערכת היחסים. אנחנו בוחרים את בני הזוג לפי אינטואיצייה, הרגשת "פרפרים בבטן" והתאהבות, אבל לרוב ההרגשה הזו חולפת והפרפרים עפים עם הזמן. כמו כל מערכת בטבע, גם למערכת יחסים בין בני אדם יש חוקים, שאם נלמד נכיר ונפעל אותם נוכל לבנות קשר טוב יותר. חוקים זה דבר קבוע ומוחלט ואין לו שום קשר להרגשה המתחלפת, לכן נכון יותר לבנות מערכת יחסים לפי אמת, בהתאמה לחוק האהבה שקיים בטבע ולא לפי ההרגשה. ידיעת חוקי הקשר היא זאת שתביא לנו הצלחה.
קיימת שיטה לבנות קשר יציב ולהשיב את ההרגשה של אהבת אמת. זוהי אהבה שנמצאת מעל האגו, במקום שבו בני זוג נמצאים ברצון משותף לחשוב אחד על השני לפני שהם חושבים על עצמם, מחפשים איך למלא את החסרונות אחד של השני, לפני החיסרון הפרטי של כל אחד מהם. ההרמוניה באה דווקא מהיכולת שלנו לחבר בין ניגודים. אם מעל השוני, מעל הריב, נבנה קשר מיוחד שבו אנחנו פונים לחלל הפנימי זה של זו, ורק דואגים למלא אותו, אז נוכל לטשטש את גבולות האגו בינינו, ונגלה את האהבה שמחברת אותנו.
ומכאן, כל מה שנרצה זה רק להיות יחד ולחזק את קשר בינינו.
