הכירו את חוק האהבה
תיזכרו בפעם האחרונה, שקיבלתם מתנה. מי שהביא לכם אותה, בטח אוהב אתכם ורוצה שיהיה לכם טוב, שתיהנו מהמתנה. ואתם, נהניתם עד מאוד. כי אין מי שלא נהנה לקבל מתנה, במיוחד שהוא מצפה לה ושמח לקראתה.
עכשיו, תעצרו לרגע ותחשבו, האם המתנה היא הדבר היחיד שקיבלתם? לא. קיבלתם דבר מה נוסף, מעבר למתנה. קיבלתם תשומת לב ויחס של האהבה מצד הנותן. במתנה שלו, ולא משנה מהי, טמון היחס שלו, יחס של אהבה, לכן מלכתחילה הוא טרח למענכם. ואם תעמיקו בהרגשה הזו, תגלו שההתרשמות מהיחס של הנותן כלפיכם, נשאר זמן רב גם לאחר שהטעם הטוב של המתנה נעלם... כלומר, שלאהבה ותשומת הלב שאנחנו מקבלים, יש ערך גבוה עבורנו, יותר מערך המתנה עצמה. המתנה יכולה להיות זר פרחים או טבעת יהלום, זה לא קובע את סוג היחס בינינו, זה תלוי בחשבון הבנק של כל אחד, אבל לא מעיד מאומה על היחס, שאנחנו רוצים לבטא. כל השאלה היא, איזה חשבון אנחנו עושים, איך אנחנו מקבלים את מה שנותנים לנו? האם אנחנו מקבלים את המתנה, אומרים תודה, נהנים וזהו, או שדרך המתנה אנחנו מחפשים לפתח קשר עם נותן המתנה? על זה מדברת חכמת הקבלה, על יחס. באיזה יחס אנחנו נותנים? באיזה יחס אנחנו מקבלים? כשמצליחים לעשות הפרדה בין התענוג מהמתנה, לבין יחס הנותן, מגלים, שהרושם העמוק שמתירה בנו האהבה שלו, נשארת בנו לתמיד.
כאן נשאלת השאלה, האם גם אנחנו, מצדנו, יכולים להחזיר את אותו סוג של יחס, כמו שהוא הפגין כלפינו? האם אנחנו יכולים, להשתמש במתנה כדי לפתח, מעליה, קשר הדדי בינינו?
במידה ואני מתחיל לפעול מצדי, ומוסיף משהו מעל לטבע, את ההשתוקקות והרצון שלי לקבל ממנו כשווה, כמו שהוא נותן באהבה, אני מקבל באהבה, אז אני יכול להחזיר לו את אותו יחס שהוא פעל כלפי, והמתנה... היא משמשת רק כאמצעי. זהו חוק האהבה - היכולת שאני מפתח לקבל מהנותן בצורה שווה. אהבה אמתית חייבת להיות הדדית, והיא קיימת בין שווים שמצליחים להגיע לקשר שבו, אני מקבל ונותן והוא נותן ומקבל.
